בסופו של דבר, מה שמענין את המשכיר והשוכר הינו השורה התחתונה בכל חוזה שכירות, מה התשלום הכולל שהשוכר משלם עבור המושכר. כאשר מדובר בדירת מגורים להשכרה, התשלום מורכב בעיקרו מדמי השכירות הנקובים בחוזה השכירות.
בחוזי שכירות שיקליים הצמודים למדד המחירים לצרכן יכולים הצדדים להיות מושפעים לתנודות בהתאם לשינוי במדדים. ישנם חוזי שכירות בהם נקבע כי כל תשלום יחושב לפי המדד הידוע במועד התשלום, משמע, המדד שפורסם ב- 15 לחודש הקודם, ולעומת זאת ישנם חוזים בהם המדד הקובע לצורך החישוב הינו המדד בגין חודש התשלום, שאז מדובר במדד שיפורסם ב- 15 שבחודש לאחר ביצוע התשלום. בתקופות של אינפלציה גבוהה, להבדל בין שיטות החישוב יכולה להיות משמעות כספית גדולה.
בחוזי שכירות בהם תקופת השכירות הינה ארוכה או לחלופין, כאשר לשוכר יש אופציה להאריך את תקופת השכירות, נהוג לקבוע תוספת לדמי השכירות מתוך הנחה כי תחול עליה בדמי השכירות בשוק הכללי של הדירות, הנחה שבשנים האחרונות, לא תמיד התגלתה כמדוייקת. ניתן לומר כי סביר מצידו של המשכיר לדרוש העלאה בדמי השכירות במקרה ולשוכר יש אופציה להאריך את תקופת השכירות, מאחר והאופציה היא רק של השוכר, ואם דמי השכירות ירדו במועד בו יהא עליו לחדש את האופציה, הוא יכול פשוט להודיע למשכיר כי אינו מחדש את האופציה או שהוא יסכים לחדשה, רק אם המשכיר יפחית את דמי השכירות. מאידך, אם תהייה עליה בדמי השכירות במועד חידוש האופציה, ולא נקבעה תוספת לדמי השכירות בחוזה השכירות, המשכיר לא יוכל לדרוש מהשוכר לא לחדש את האופציה או להסכים באופן וולנטרי להגדיל את דמי השכירות.
בחישוב הכולל שעל השוכר לקחת בחשבון סך התשלומים בגין הדירה שהוא עתיד לשכור, עליו לחשב גם את תשלום הארנונה לרשות המקומית ואת תשלומי ועד הבית. בבניני יוקרה, בהם יש שוער בלובי הכניסה, או מועדון כושר ובריכת שחיה, חשוב לבדוק מראש מהו תשלום ועד הבית שיש לשלם, מאחר ותשלום זה יכול להגיע למאות שקלים בחודש.
בנושא תשלומי ועד הבית, על השוכר לציין במפורש בחוזה השכירות כי הוא לוקח על עצמו רק תשלום שוטף לועד הבית, ולא תשלום הקשור לשיפוצים או שיפורים שנערכים עם השנים בבנין. זאת, גם אם התשלום החריג נפרס כתוספת לתשלום ועד הבית השוטף. שוכר לא צריך לשאת בתשלום שיפוץ חדר המדרגות או הוספת מעלית או החלפת גינה.
